בונז'ור
כאן מאדאם מארי אנטואנט שושית דה אורדינר
אח, הצרפתים הצרפתים. איזה עם... משהו משהו. במסגרת טיולי מסביב לעולם במועדון הנוסע המתמיד חזרתי מצרפת ובלגיה מוצפת חוויות.
יצאנו לדרך מלאי תיקים ממתקים ומצב רוח טוב. האטרקציה הראשונה היתה הצ'אנל טאנל. כמה שהיא מגניבה! נוסעים עם האוטו ישר ישר ופתאום עולים על רכבת. עם האוטו. שמעתי כבר על אופניים ברכבת ועל קורקינט באוטובוס אבל מכונית ברכבת? אין מה לומר, שושית נחשפת לנפלאות אמצעי התחבורה ובגדול. ישבנו ככה באוטו שברכבת איזה חצי שעה ואז מצאנו את עצמנו בצרפת וכובע בארט לראשנו (סתאם עבדתי עליכם נראה לכם שפתאום כך סתם יצוץ לו בארט? באמת).
רציתי להגיד משהו על הצרפתים האלה. קודם כל, באוכל הם לא מבינים כלום. כבר שבוע אני מבקשת עגבניה ואין להשיג. לא במסעדות ולא בבולנז'רי פטיסרי ומושנרי. פשוט אין. כל היום רק בגט, ימין ושמאל רק בגט וחול. זה היה מאד קשה.
ביום הראשון נסענו ונסענו איזה מאה שעות והגענו לעיר בשם ליל. ליל היא עיר חמודה חמודה אך בארט לילדות חמודות אין בה. לאחר ארוחת הערב חשבתי שהגיע הזמן להתלבש במיטב מחלצותי ולצאת לקרוע את העיר. אבא ואמא לא חשבו ככה והלבישו אותי פיג'מה ושמו אותי במיטה. עד 12 בלילה שרתי ורקדתי לקול מחאותיהם "תני לנו לישון כבר!" אחוזת התרגשות מההרפתקאות הנכונות לנו ביום שלמחרת. רק למען הסר כל ספק, החגיגות הליליות המשיכו גם בלילה השני בבריסל, בלילה הרביעי בנורמנדי וכן הלאה. היה מה זה כייף אבל נראה לי שאבא ואמא קצת התמוטטו.
דבר מעניין שגיליתי במשך שהותנו הוא שאבא ואמא לא מצליחים להבין את המקומיים ולתקשר איתם. אני לא נתקלתי בבעיה הזו. מה כל כך מסובך בלעקם מעט את הפרצוף, לכווץ את השפתיים, לפתוח את הפה ולומר "אוווווו"? זוהי השפה הצרפתית על בוריה ושלא יגידו לי אחרת. עובדה שאותי הצרפתים הבינו. אפילו קראתי את הספר
Petit la pin
שהיה מאד משעשע. שאר חוויותינו כללו בעיקר שיטוט בחורים שכוחי אל ונטולי אנשים נחמדים, ותפילה שמחר תזרח השמש, יום פחות סגריר יבוא עלינו ואולי אף נוכל להשתכשך בבריכה. תפילותנו לא נענו..
עד כאן תקציר שושית בצרפת
שלכם
שרה ורוקדת
תום
